תגובות

רוני,

קראתי את הספר האינטרנטי שלך! אני ממש שמחה ומודה לך שפתחת נושא שהיה באויר. מרגיש יותר נוח להפסיק ללכת על קצות האצבעות...הספר כתוב בצורה מאוד זורמת. פרק מוביל לפרק. שורה לשורה. דף ללינק ..ועוד. התרגשתי, חייכתי, התגעגעתי למונה, הכרתי יותר. המשך הצלחה בקידום הנושא ברמה האישית והחברתית. 

עינת גרוס-ברונר

------------------------------------------------------------------------------------------------------------


Dear Rony,
Your story of reconnecting with your mother, Alma, has touched many of us deeply. Those of us that knew her growing up had a sense that she was special. Now that I have read her story and the path her life took I know what the difference is.  Even in those early years she had spirituality and an inner sense of herself and the world.  A talented and blithe young girl there was still sadness behind her eyes, that frankly confounded me.   She found solace in her dance and peace in meditation.  The Buddhist center she found in Poland. that you so well describe. brought that same peace she sought, to other people.
I am grateful that you tracked her down knowing that the last few years of her life were filled with love from you and her grandchildren.

How about this from our ninth grade prom.
Alma certainly was pretty...  Peter Leofanti

As I get older and reflect back on my youth I recall the feelings and emotions that you have only when you are young (those early stirrings of pubescence).  One fond memory I have  is during a junior high baseball game.  I was playing shortstop and baseball was at that time the most important thing in my life.  It was a warm day in early May, a soft zephyr  was carrying the scent of lilacs and as I looked away from the game I saw Alma and three other girls, Julie, Sharon and Jane, walking across the field.  Their hair blowing in the soft breeze, their full skits pressed against their legs, their books clutched in both arms against their breasts.  I knew then there was something else besides baseball.  I guess that is why I asked Alma to the ninth grade dance.

The last time I saw Alma was in Harvard Square at a store called the COOP just after she return from Israel.  We spoke about her time on the kabuttz. Unfortunately, about all I can remember from the conversation was how they drip watered the trees and those eyes.  I am sorry we never saw each other again.

All the best to you and your family.
Sincerely, Peter  Leofanti


(*) Note from David G Simpson: Rony: There has been a flurry of letter and condolences from Alma's class. Pictured below is Alma in the ninth grade at a prom with a classmates, Peter Leofanti


------------------------------------------------------------------------------------------------------------


Hi Rony,
I read your story about your mom.  It was quite a surprise to me.  Alma and I were friends during the 9th, 10th and 11th years of high school in Belmont.  My name is Judy Mazza Brown.  We were both selected for the cheerleading squad as sophomores and hung out together.  Thought you might like to hear some of the happy memories I have of our times together.

Alma's mom had a second hand car that had a shift.  It also had a St. Christopher's medal in it, so Alma named it Christopher.  We use to drive that car up and down Old Concord Ave. in Belmont trying to learn the shifting.  Of course that was when Alma's parents were out somewhere.  Neither of us had our licenses at that time.

In the summer I visited Alma at her parents' summer home in Hanson MA.  It was in a pond.  I can remember painting their boat and taking a skinny dip at 3am.  Sometimes we babysat for Rabbi Grolleman, sp.?.  He has written some very well known books on the subjects of death and grief.

Alma introduced me to Jimmy Fine, now deceased.  He was a senior when we were sophomores.  We started dating.  Alma was dating a senior too, Teddy Crowley.  He was the captain of the hockey team.  Teddy went on to West Point as their hockey captain.  So we had the Catholic girl, me, dating the Jewish boy and the Jewish girl, Alma dating the Catholic boy.  Alma's parents were not happy about Alma dating Teddy and I know it caused some trouble.  At the end of her junior year, Alma's parents pulled her out of Belmont High and sent her to private school.  I really missed her.

I hope some of these memories help fill in the gaps.  Alma had a sister, Ella.  I think she was in my sister's class.  I'll ask my sister if she knows where she may be.
Judy Mazza Brown

------------------------------------------------------------------------------------------------------------


Dear Rony,
How sad to learn of Alma's passing as I was one of her many friends from Belmont High School in the late 50's. Additionally, I am so upset that I couldn't find her in Maine for our 50th reunion in 2008 as I too, live in Maine just a few miles from her former home.
Your article shall be passed on to my classmates from my master-file and I anticipate a plethora of condolences and memories from our mates. She was just a great kid...smart and personable...what a gift! Actually, tears arose with my reading of Alma's death. Hopefully she was not lonely in her life yet, I suspect she was. My memories of her are so warm and fond. She was considered a "knockout" in high school and was sought by many boys but she was quite fussy and remained unattached in those days.

I will site an incident with Alma that will amuse you somewhat. Please remember, this takes place in 1957 when amorous activity with boys and girls was limited and silent. Alma and I were among a group of kids sledding (snow) down hills in Belmont Hill area. We were on Fletcher Road I believe, and having a great time. Alma said to me, "C'mon David, let's go down the hill". I asked her how we could do that and she replied, "you get on the sled and I will lie on top of you". Well, I was beside myself. Alma Shwartz saying THAT to me???. Well down the hill we went and I was some nervous. Never forget that incident. Other classmates were closer than I with her. The picture you sent has Robert Fisher in it and he and I are close friends. We tease one another about religion on a regular basis.


I have not heard of Alma for over 50 years and regret my not being able to find her for the class reunion. None of the researchers could locate her and she was so close to me. What a huge void I feel. Best to your family and stay safe. Should you come to the states let me know and we'll put you up in our condo in Maine.

David G Simpson  North Berwick, Maine


------------------------------------------------------------------------------------------------------------


Beloved Rory,

I was privileged to have Alma as a friend in Massachusetts in the 1950's.‏ 

My strongest memory of her was a dance performance of Carmina Burana, at the Boston Conservatory of Music.

She must have been in about the eighth grade. She was marvelously energetic and professional at that young age. I still know the place in the music where she came on stage and danced. It's a vivid memory. I send you love for the process of grieving her death. I would have wanted to know her in later life, as Vipassana and Tibetan Buddhism have been the central path of my life.

With gratitude and appreciation,

Charlotte Thomson   Maui, Hawaii


------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Dear Rony Epstein,

I was a childhood friend of your mother, Alma, from Belmont.  I was very sorry to learn, just last week, of her recent death.  I had not been in touch with her through most of our lives, but several years ago we spoke on the phone a few times and so I sent her a holiday letter last month, to update her on my family.  And thus I got a letter from the law firm in Maine telling me she'd died.  And I also was given, by another friend, the website of the story of your finding her late in life.

It sounds as though she had quite a remarkable life, continuing her love of dance that I remember so well from our childhood and high school days.  She was one of my two closest Jewish friends during those years in Belmont and we three spent a lot of weekend sleepovers at each others houses.  Seeing some of the pictures on the website, I can tell that she continued to look quite lovely as she aged.  She told me that she'd had some serious health problems, which had taken her back to the U.S. in recent years, but I didn't know that she'd then gone back to Poland.  

I am so glad that you and she connected; it must have been very satisfying for both of you to have completed the circle that was broken at your birth.  If you can share any thoughts on her last years, I'd be most grateful to hear.  But if not, then, not to worry.

All the best and again, my deep condolensces,

Elsa Tranter

Berkeley CA

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני,
עוררת את יצר הסקרנות שלי במפגש "משחק לילה" של וילות רסקו ואני יושבת מרותקת וקוראת... במפגש שהתקיים ביום חמישי האחרון בשכונה שבה גדלנו, התחלת לספר לי את הסיפור שרק את חלקו ידעתי. הפנית אותי לאינטרנט, מצאתי את הסיפור ולא יכולתי להפסיק לקרוא. כל כך נכון, כל כך מדוייק! ביליתי המון בביתך - אהבתי להיות שם ואהבתי אתכם. אימא מונה...... פינקה גם אותי: ג'לי, סלט גזר ועוד :-) כתבת מקסים, מרגש ואמיתי. אני מחכה כבר לקרוא את הספר! יהיה נחמד להיפגש שוב, בהצלחה רבה בכל התוכניות.
שלך, רינה קוליק

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני היקר,
התרגשתי עד דמעות מסיפור חייך...כמה מדהים, אקרא עוד. גדלנו יחד באותה שכונה, שיחקנו ליד "החנויות" שנים רבות. אתה תמיד עם כדור צמוד לרגל וחיוך גדול ושובבי...ילד מקסים.אני לא מזהה את המקום אבל ברור שהיה שם שער!.
שתהייה שבת מקסימה ושקטה, נשיקות.
לייה (לאה לוצ'יניצר)

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלום רוני,
נוסטלגיה בזמן. התרגשתי לקרוא... זוכרת אותך כילד, את אחיותיך , וכמובן את מונה. לקחת אותי למסע נוסטלגי בזמן, לבאר שבע של שנות השישים והשבעים לזכרונות ילדות. אשמח להמשיך לקרוא. זר לא יבין זאת אבל לכל אלו מאיתנו שגדלו בבאר שבע יש בלב פינה חמה ענקית לעיר הזו, שכוחת האל, החמה והמוזנחת שלמרות היותה כזו ואולי דווקא בגלל זה היתה לנו בית גידול חם ופשוט ואמיתי, וכשבאר שבעי לשעבר נפגש עם עוד אחד כזה מיד יש ביניהם מן חיבור טבעי וזורם גם אם הם מעולם לא נפגשו ולא הכירו אחד את השני. זה לא סתם שגם האשכנזים שביננו יודעים לדבר במבטא מרוקאי שוטף, כמו שכתבת באחד הפרקים. העובדה הזו מגלמת בתוכה את מהות העיר הזו שבה גדלנו ולמדנו יחד, בנים של מהנדסים בקמ"ג, של רופאים ושל פועלים פשוטים, יקים, מרוקאים, פולנים, אנגלוסקסים, עירקים, הולנדים ורומנים- כור היתוך אמיתי.
ד"ש לכולם, יעל בן אסא

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
כיף לקרוא את הספר. נפגשנו בחתונה של עמנואל כ"ץ הבת של בן דודי דני. הכרתי את ההורים ואותך כשהיית קטן ובלונדיני. בראשית שנות השבעים, ליתר דיוק בינואר 1972 הגענו לבאר שבע ואז הייתי פוגשת את מונה ז"ל בסופר בר' רמב"ם. אם תרצה לשמוע קצת יותר נוכל להפגש. בכל אופן היה נחמד לפגוש את יוסי ואותך והיה כיף לקרוא את הספר. לאמר את האמת, הייתי רוצה לתקן בו את שגיאות הכתיב, אך אני מבינה שהוא נכתב מהלב בלי עריכה. נרשמתי לקבל הודעה כשהפרק הבא יתפרסם.
להתראות, נעמי שרון

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Hi Ron,

It was apleasure to meet you again last night at the wedding om Manu. Your e-book-blog is dascinating and I could not stop reading it. We came to live in Beer Sheva a at the end of 1971 and we met your family then. We obviouisly knew about your adoption, and i think you handled it very well Having lived in Beer Sheva, I could understand a lot of your stories on another level. We lived also in Rambam Sreet before Shelly was borne. It does look like you have a talent in writing, so keep it up. You also write with a lot of emotion, which is reflected from your story. Pls send warm rgds to you dad and his new partner, and your sisters.

Rgds Menachem Sharron. 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלום רוני,
קראתי קצת ובכיתי המון. נכנסתי במקרה לאתר שלך "סדנא" שהוביל אותי לסיפור שלך. קראתי קצת ובכיתי המון. כואב מאוד שבעולם יש סיפורים כאלה, מצד שני אני מאושרת בשבלך שגדלת במשפחה כה אוהבת!!!!!!!!!
בברכה, אלינה ביקטיאנסקי

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
אנו שייכים לענף של משפחתכם. קראנו בהתרגשות מרובה את ספורך, אשר נכתב בצורה מרתקת ומושכת. אנו שייכים לענף של משפחתכם והיינו שמחים מאד אילו יכולנו לקבל העתק אילן היוחסין של משפחות כהן-צדק וכ"ץ המשותף למשפחותינו. סבתי מצד אבי הינה רוזה לבית מנדס. אני נקרא לפי עצתו של סבך, יוסף כהן-צדק, דורון אלירז ( ע"ש) רוזה. זכור לנו כי יוסף כהן-צדק הכין אילן יוחסין. ד"ש לגילי וזוהר.
בתודה, דורון נידרלנד

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Rony Shalom,

Fantastic!! I still remember you telling me that you will look for your biological mother.

Reuven Yagil

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שבת שלום,
העולם קטן ובעידן האינטרנט הוא עוד יותר קטן . אתמול כאשר סיפרתי על סיפורך לאתי אשתי עמדו לי כנראה דמעות בעיניים והיא חשה בזאת מיידית. כאחת שהיו לה קשרים טובים מאוד עם סבתך מרים ועדיין יש לה קשרים טובים עם גילי, היא ישבה הבוקר וקראה את כל הפרקים שכתבת וגם היא התרגשה מאוד והיתה מרותקת . תוך כדי כך, צלצל בני עדי וסיפר לי איך בכלל נודע לו על הסיפור. יש אתר GENI שבו אנו מנהלים עץ משפחה (אגב, גם שמך מופיע שם). מאז שבתו, עדות, עשתה עבודת שורשים הוא ממש מכור להעשרת עץ המשפחה בעיקר לדורות קודמים. את תחילת העבודה הוא ביסס על עבודת השורשים שכתב סבך יוסף כהן צדק לורד ביתה של ניקה.

עדי מלקט באינטרנט ,בבית התפוצות, ביד ושם ובאתרים שונים סביב העולם כל פיסת מידע על המשפחה שלנו מכל הכיוונים (הוא הגדיר לי זאת כ-"דיבור עם המתים".) אתמול הוא חיפש תחת השם כ"ץ וכהן צדק ופתאום עלה השם שלך וכתוב שמרים כהן צדק היתה סבתך. הוא אמר לעצמו שהוא מכיר מרים כהן צדק ולכן הוא נכנס לעץ של GENI ווידא שאכן הוא לא טועה ואכן אתה נכדה. ואז שלח אלי מייל וטילפן וסיפר לי על האתר שלך. אז העולם קטן ובעידן האינטרנט הוא עוד יותר קטן.

אין לי הרבה מה להוסיף על סיפור האימוץ מלבד העובדה שבעקבות האימוץ מונה ילדה עוד שתי בנות מה שלא יכלה לעשות לפני כן. כנראה שיש לכך השפעה וזו לא הפעם הראשונה שידועה שבעיקבות אימוץ אם שלא יכלה ללדת ,ילדה לאחר מכן. אני חושב שלידות אלו באו בזכותך. אני אכניס ברשותך את המייל שלך לעץ של GENI ואזמין אותך להוסיף שם כרצונך. בכל אופן, נהננו מאד לקרוא את סיפוריך ואני מקווה להמשך ובאמת צריך לארגן פגישה משפחתית.
ביי ולהתראות, ד"ש לאבא גילי וזוהר...
שלמה כ"ץ

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לרוני שלום...
ואהבתי אליה גברה. נודע לי על הסיפור באינטרנט מבני עדי. ומכיון שאני מכיר את רוב מהנפשות הפועלות קראתי את הפרקים שפורסמו ונוספו לי פרטים על מונה ואהבתי אליה גברה.  אני זוכר איזו שמחה היתה לה כשקיבלה אותך.עד היום חקוקה בזכרוני פגישה שנפגשנו בירושלים לאחר שקיבלה אותך וזו היתה הפעם הראשונה שראיתיך..הייתי נער אז ושמחתי בשמחתה. אני אחכה לקרוא את הפרקים הבאים שודאי יהיה מעניינים כמו אלו שפירסמת...
בברכה, שלמה כ"ץ

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לרוני שלום...
מוזר לבכות כשקוראים עיתון!. קראתי שוב ושוב את הסיפור שלך ושל אלמה וזה מאד ריגש אותי. מוזר לבכות כשקוראים סיפור!... אומרים שהחיים עולים על הדמיון. כדאי לכם לקרוא את הספר "תולדות האהבה" של ניקול קראוס שתורגם מאנגלית (אני קראתי אותו באנגלית). ספר מרגש המתאר חיפוש של בן אחר אביו. סיפור שבו הדמות Alma היא דמות מרכזית אשר יוצאת להרפתקה במטרה למצוא את הדמות שאת שְמה היא נושאת ולהציל את משפחתה. סיפור שמתרחש בארה"ב, בישראל ובמזרח אירופה - בקיצור הרבה נושאים משותפים לסיפור שלכם.
שלך, טניה מודלין

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הי רוני,
הלואי ואני הייתי מוצאת איזה אבא... אמש חזרתי מבית הקברות בבאר שבע, ערב קריר ושקט בבית הקברות, זכרנו את אבא שלי, הרבה שנים אבא יוסי היה מגיע לאזכרות. הלואי ואני הייתי מוצאת איזה אבא...

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום וברכה,
הלוואי שגם אחי יחפש את הוריי כבר... אחי נולד ב-3 למאי 90 לקחו אותו מהוריי במרמה, מסרו אותו לאימוץ, אנחנו לא רוצים להפריע לו בחייו. מחכים בתקווה גדולה שהוא כבר יבקש לפתוח את התיק.
אחי היקר אנא אם אתה רוצה את ההודעה צור קשר.
בתודה, קוראת בעילום שם

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
אני אם ביולוגית... בני נולד ב-2.4.85 ונימסר לאימוץ! - אני מצפה לו... אני מיחלת שיפתח את תיק האימוץ. הכמיהה חזקה מאוד התיקווה גדולה ועניי נשואות לשמים שאכן היום יגיע. רוני, מחזיקה לך אצבעות איש יקר אתה אדם עם נפש טהורה ואשריי ההורים אשר גידלו אותך.
יום קסום לך... שלך, רינה ה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני,
הסיפור שלך מרתק ומרגש מאד. מעניין שגם קרובת משפחה שלי ניסתה במשך שנים רבות להרות משהתיאשו אימצו היא ובעלה בן. ואז, כעבור זמן לא רב, הצליחה להרות וילדה שלוש בנות.
להתראות, בני לוי

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
הסיפור מדהים - אנא הסבר איך התבצע האימוץ. ובקיצור מתי ובאיזו שנה התבצע האימוץ בפועל ? התרגשתי, מאד מאד מאד. אימוץ כזה האם נעשה באמצעות השרות למען הילד ? אנא תרחיב.
שלך, אביבה להבי, גן שמואל

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני הי,
התרגשתי מאוד לקרוא ולחוות דרך הכתיבה שלך את סיפור חייך. הנני מוקירה אותך על החיים ביצרת לעצמך, על קריירה ומשפחה. כל זה אינו מובן מאילו ! גם אני מאומצת וההיתי שמחה לשוחח איתך.
שלך בידידות, גליה אור

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
פשוט מרגש. סיפור טוב עם סוף נעים. בנסיבות הללו...
בברכה, יחזקאל

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום רב, מה שלומך?
הסיפור שקראתי, קטעים קטעים באמת נודע ללב וגם נותן חומר למחשבה...
בברכה, סאלי

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני היקר שלום,
מרגש עד דמעות ומלמד לא מעט על החיים... תמשיך לכתוב ולשלוח לנו פרקים חדשים...
בתודה לך, ליאל

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
הלוואי שגם אחי יחפש את הוריי כבר... אחי נולד ב-3 למאי 90 לקחו אותו מהוריי במרמה, מסרו אותו לאימוץ, אנחנו לא רוצים להפריע לו בחייו. מחכים בתקווה גדולה שהוא כבר יבקש לפתוח את התיק.
אחי היקר אנא אם אתה רוצה את ההודעה צור קשר.
אנחנו יודעים אודותיך, צור קשר...
בתודה על הפנייה, אחות כואבת

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
זוכר אותי בגן שמואל?
אנחנו כולנו מחכים מחכים לפרקים חדשים!!!
בברכה, חגית שדה

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום וחג שמח,
אני ישראלי לשעבר שגר כיום בקולומביה (תולעת ספרים) וחיפשתי משהו מרגש ומיוחד לקרא בעיברית, הסיפור שלך נהדר, מבטיח לקרוא ולהגיב.
תודה, עופר מקולומביה

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Rony Shalom from Canada,

I too found my real mother on the Internet. But, she was already dead and I only have access to my mother's photo, a photo that someone had posted on the Internet. 

I am not surprised that the State of Israel now claims to be my mother?

estee, Toronto - Canada 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום רב,
הבלוג המצוין שאתה כותב הוא תרומה לשיח על אימוץ בישראל...
זה מעניין שלאנשים שקוראים את הכתבה וגולשים באתר קשה להפריד בין הסיפור האנושי וההקשר החברתי שלו (ובמידה רבה הם גם מבטאים חוסר הבנת הנקרא בתגובותיהם למשל התעלמות מכך שאמו חיפשה אותו ושהיה רצון הדדי להיפגש) לבין הרתיעה שלהם מהדימוי של הגיבור של הסיפור וממה שהם מפרשים כניסיונותיו למסחר את סיפור החיים שלו.

האם יש למסחר כן או לא את סיפור חייו והאם זה מסחור הן שאלות מעניינות ונפרדות מהשאלה כיצד מתמודדים ילדים מאומצים עם נושא האימוץ שעד לאחרונה היה טאבו חברתי ושאליו התלוו סטיגמות שונות.

בכל מקרה מי שקורא בציציות מבין שגיבור הסיפור וכותב האתר אינו מונע רק ממניעים כספיים אלא מהצורך בהכרה חברתית לכך שמאומצים מצליחים להתמודד למרות סיפור החיים המורכב שלהם והתפיסה הכה מושרשת לפיה אמא יש רק אחת.
לדעתי במידה רבה לסיפור שלו יש תרומה (גם אם עקיפה) לשיח הציבורי על אימוץ בישראל.
בברכה, מנוייה (בעילום שם) בפורום האימוץ של אתר תפוז

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 Hello rony…

I am delighted to hear from you… it makes this seem like another miraculous time… My daughters are nadia and leah. Leah has a baby, lev, and lives in chicago and nadia lives in new york city… It is wonderful to almost touch you! I look forward to hearing more about you…

Aunt Ella, Alma Sister

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום רב,
נפגשתי שוב עם אימי הביולוגית במטרה לדלות כמה שיותר פרטים על אבי הביולוגי, התייר מארה"ב. מסתבר שאין לי איך לדעת כלום, היא לא זוכרת שום דבר...
בברכה, אלמונית

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני יקר,
מעבר להתרגשות הרבה שהסיפור מעלה, אני חייבת לציין שצורת הכתיבה כל כך מדוייקת בעלת תיאורים כה מפורטים עד כי ניתן לחוש, להריח, להרגיש ולראות בדמיון את התיאורים הכל כך יפים/מרגשים שלך. חוויה רב חושית :-) .
תודה... ה.א

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלום רוני,
מרגש לשמוע את הספור שלך...
שלך, אורית גרוסמן

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני שלום,
אני מחפשת את הילד שלי שמלאו לו 18 - האם תוכלו לעזור לי בבקשה אשמח לתגובה...
בתודה, בעילום שם

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הי רוני,
קראתי את הסיפור עם המשפחה שלך והתרגשתי מאוד...
שלך, הראל נחמני

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני היקר ,
אתה כותב מקסים ברגישות מדהימה, מאד התחברתי ומאד מסקרן אותי להמשיך לקרוא, אשמח אם תעדכן אותי בעוד פרקים. אני גם מאד מזדהה עם רוח התקופה וחוויות הילדות שלך. תמשיך לכתוב ולתעד, יש לך את זה...
שלך, אביבה

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוני היי,
לפני לכתי לישון, החלטתי להציץ בסיפור חייך... התחלתי לקרא את הפרקים שכתבת, הסיפור נגע לליבי, והיה קשה לי להתנתק מהמחשב.
בברכה, רינת משיח