כללי אימוץ והשלכות אימוץ על פי המשפט הישראלי

נושא האימוץ בישראל הוא מאוד פופולרי כתוצאה מכך שמתקיימים בישראל אימוצים רבים וביניהם: אימוץ ילדים מחו"ל, אימוץ בתוך המשפחה, אימוץ יתומים, אימוץ במקרה של הורים להקהילה הלהטבי"ת ועוד, מגוון רחב של סיבות בהם מתבצע אימוץ ילדים על ידי הורים בגירים (בעלי אותו הדת כפי שנקבע בחוק האימוץ). סעיף 16 - 'תוצאות האימוץ' בחוק האימוץ בישראל מגדיר את אופי האימוץ בישראל שבו מועברים הזכויות והחובות בין ההורים הביולוגיים להורים המאמצים. אולם - באותו הסעיף קובע החוק שבית המשפט רשאי 'לצמצם את תוצאות האימוץ' כאשר הם לטובתו של המאומץ, בדרך כלל מדובר על צמצום המידור בין 'משולש האימוץ' (מאומץ-מאמץ-ביולוגי)  בו מאפשר בית המשפט על שימור פרטים מזהים או עובדתיים ועד קיום קשר קבוע או מוגדר מראש בין הצדדים כגון החלפת מכתבים, תמונות וביקורים בתאריכים קבועים, את 'צמצום תוצאות האימוץ' יש לרשום ב- 'צו האימוץ' (ראה בית המשפט העליון ערעור אזרחי 653/95).

לדאבוני עורכי דין, אנשי מקצוע, התקשורת והציבור בישראל עדיין משתמשים במונחים העממיים 'אימוץ סגור' ו- 'אימוץ פתוח' אולם למונחים הללו אין אחיזה בחוק האימוץ בישראל והם מטעים.


ראוי לציין שחוק האימוץ בישראל לא מבטל את הזיקה וקשר הדם בין המאומץ לבין הוריו ומשפחתו הביולוגית אשר נקבעו עת הולדת המאומץ להוריו ומשפחתו הביולוגיים והם נשמרים לעולמי עד (לעומת חוק האימוץ הפולני הקובע שהמאומץ הוא אדם חדש לחלוטין ואין לו זיקה למשפחתו הביולוגית).

בשנות ה-60 של המאה הקודמת היו מקרים של 'אימוץ פרטי בהסכם מראש', כמו במקרה שלי, בו נוצר קשר בין האם הביולוגית שהגיעה לארץ כדי ללדת את התינוק ואשר אותו שביקשה למסור לאימוץ לבין ההורים המאמצים במיוחד בתקופת 'האומנה'. את התמונות הללו מצאתי באחד היומנים של Alma אימי הביולוגית, תמונות אשר אותם היא קיבלה ישירות מהורי המאמצים שהעבירו את התמונות קודם לפקידת הסעד בבית הילדים ויצ"ו בירושלים, כחלק מהסכם בין הצדדים על החלפת מידע ומסרים בנוסף לשתי פגישות ביניהם במשרדו של עורך הדין הירושלמי שטיפל באימוץ הפרטי ופגישה נוספת במסעדה על חוף הים של תל אביב, קשרים אשר הסתיימו כאשר Alma עזבה את קיבוץ זיקים וחזרה לארה"ב וכעבור שנים חזרה לישראל וביקשה להפגש איתנו.


'הורות טבעית' אינה ניתנת לביטול באמצעות צו אימוץ
המשפט הישראלי קובע שהמושג המשפטי הנקרא 'הורות' נקבע בעת לידתו של תינוק והוא תמיד יהיה שייך לאימו ולאביו הטבעיים שהרי קשרי דם אינם ניתנים להתבטל וקשר הורות טבעית אינו ניתן לניתוק אף באמצעות צו אימוץ משפטי.  במידה וילד נמסר לאימוץ, ההורים המאמצים אינם הופכים משפטית להורים הטבעיים של המאומץ והגדרתם נשארת תמיד 'הורים מאמצים'.

המשפט הישראלי שאב את עקרון 'ההורות המולדת' מהמשפט העברי ומההלכה היהודית. לעומת זו חוקי אימוץ במדינות אחרות, אימצו את החוקה הרומית וממשיכיו במשפט הקונטיננטלי שהעניקה להורים המאמצים את התואר 'הורות' וזכויות משפטיות מלאות על הילד. המשפט הישראלי משמר את הקשר של הילד המאומץ להוריו הביולוגיים ע"י הכרה ביחסי הקרבה הטבעיים הבאים לידי ביטוי בצורה ברורה בחוק האימוץ תשכ"ה-1981. ע"פ החוק 'תוצאות האימוץ' הם העברת הזכויות והחובות בין ההורים המאמצים לביולוגיים אולם הוא לא מנתק את קשר הדם ואת הקשר המשפחתי. המאומץ לא הופך לאדם אחר.

חוק האימוץ משמר את 'ההורות הטבעית'
חוק האימוץ בסעיף 16 קובע שהאימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ את אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם ומבטל את אותן חובות וזכויות של ההורים הטבעיים. עצם הגדרת האימוץ כיוצר ומבטל חובות וזכויות הדדיות ולא כקובע 'הורות', משמר בין המאומץ לבין הוריו הטבעיים את היחס של 'הורות' לנצח.

בחלקו השני של חוק האימוץ סעיף 16 ממשיך המחוקק הישראלי לעגן את זכויותיו של המאומץ מול הוריו הביולוגיים תוך הדגשה באופן מפורש של כמה אלמנטים של הורות טבעית שנשמרו גם מבחינה מעשית בנושאי צמצום תוצאות האימוץ, קיים איסור חוקי על נישואי גילוי עריות בין אחים טבעיים שנותקו על ידי האימוץ, קיימת זכות ירושה חד צדדית בין המאומץ לבין קרוביו הטבעיים.


חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981

תוצאות האימוץ
16.   האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו;
ואולם –
(1)  רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות;
(2)  האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין;
(3)  הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מהוראות סעיף 16 לחוק הירושה, תשכ"ה–1965.

בסעיף 16 בחוק האימוץ בישראל יש שלושה תתי סעיפים בילט-אין (1-3) המצמצמים מראש את תוצאות האימוץ והחשוב בהם הוא סעיף מס. 3 הקובע שמאומץ יורש את הוריו הביולוגים - עובדה המוכיחה שהחוק הישראלי לא מנתק את קשר הדם והזיקה בין המאומץ לבין הוריו ומשפחתו הביולוגיים.

זכות מאומץ לברר מי הם הוריו הביולוגיים:
החוק הישראלי היה אחד החוקים הראשונים בעולם המערבי שהכיר בזכות מאומץ לברר מי הם הוריו הביולוגיים. הטעם המקורי לכך נעוץ בתפיסת ההלכה היהודית, שאינה מכירה באימוץ מלא ובניתוק הקשר ההורי. בנוסף, ביקש החוק להעניק סמכות לרשם הנישואין לקבל מידע המצוי בפנקס האימוצים לצורך מניעת נישואין של פסולי חיתון. הכרה בסמכותו זו של רשם הנישואין גררה הכרה בזכות המאומץ עצמו.

חוק האימוץ בישראל מדבר על כך שמאומץ רשאי בגיל 18 ואילך לעיין בתיק האימוץ שלו ולקבל מידע אודות משפחתו הביולוגית - דבר המוביל במקרים רבים למפגשים וחידוש הקשר הפיסי בין המאומץ להוריו ומשפחתו הביולוגיים. החוק מכיר בזכותו של מאומץ לברר מי הם הוריו הביולוגיים, לקבל מידע בדבר מוצאו,, נסיבות הולדתו ומסירתו לאימוץ ולהכיר בזכותו החוקית לכבוד, להגשמת האוטונומיה, למידע ואף לשוויון.

פנקס אימוצים
29.   כל צו-אימוץ, לרבות צו שסעיף 31 חל עליו, וכל ביטול של צו-אימוץ יירשמו בפנקס שינוהל בידי רשם שימנה לכך שר המשפטים; פרטי הרישום וצורתו ייקבעו בתקנות.

עיון בפנקס
30.   (א)  פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, ואולם רשאי לעיין בו –
(1)   היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;
(2)   רושם נישואין או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי;
(3)   עובד סוציאלי ראשי כאמור בסעיף 36(ב).
           (ב)  לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו; סירב העובד הסוציאלי לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מעובד סוציאלי לפי חוק האימוץ.
           (ג)   היה האימוץ בין-ארצי, לא יתיר עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ עיון בפנקס אלא לאחר התייעצות עם העמותה המוכרת שטיפלה באימוץ.

צווי אימוץ קודמים
31.   מי שאומץ לפי צו של בית משפט או בית דין דתי לפני תחילתו של חוק זה, רואים אותו כאילו אומץ לפי חוק זה.
איסור תמורה