רוני אפשטין / מצאתי את אמא שלי בגוגל

מדען מהכור האטומי בדימונה ואשתו הירושלמית מאמצים בתחילת שנות השישים את תינוקם של רקדנית אמריקנית צעירה ומרגל מזרח גרמני רב מעללים...

אלו הם הדמויות הראשיות בסיפור חיי שהחל בקשר רומנטי תמים בין אלמה (סטודנטית מארה"ב) וקורט (מרגל ממזרח גרמניה) במסיבת חג המולד של שנת 1960 בברלין והמשכו הרפתקה אחת גדולה ומרתקת המתפרסת על פני שלוש יבשות וחמישה עשורים.

שמי רוני אפשטין ואני האדם הראשון בעולם שחיפש ומצא את אימו הביולוגית ב-Google. עשיתי זאת מתוך דחף ורצון עז לגלות את עברי ולחשוף את הסיפור המיוחד שאני חלק ממנו. לאחר שנתיים של חיפושים מאומצים וארוכים, מצאתי במדינת מיין בצפון בארה"ב, את אלמה ( Alma Yoray ), אימי הביולוגית אותה לא הכרתי ולא ראיתי מעולם. כאחד ממומחי האינטרנט בישראל, הצלחתי לרתום באופן יצירתי את רשת האינטרנט לחיפוש יסודי אחר עקבותיה של אלמה ולמצוא אותה לבסוף בעזרת 'מילות מפתח' שהכנסתי למנוע החיפוש Google.

עברו מספר שנים, ולאור החוויה החיובית בקשר שלי עם אלמה התחלתי לחפש ולנסות ולהתחקות אחר עקבותיו של אבי הביולוגי ששמו המלא הוא קורט מצגר Kurt Mutzger שאמור להיום כיום בן 75 ולהתגורר בגרמניה.

אלמה מימין ומונה משמאל. לדעת ולהכיר את ההיסטוריה והזהות הגנטית שלי.


רוני אפשטין בכתבה ביומן הערוץ הראשון / רוצים קשר

 'רוצים קשר': זה חיפוש הדדי שנמשך לפעמים כל החיים. ילדים מאומצים מנסים ליצור קשר עם הוריהם הביולוגים ומי שמסרו את ילדיהם לאימוץ או אולצו לעשות כך לא מפסיקים לחפש אחר אותם ילדים. כתבתו של ריאד עלי על הרגש העמוק הזה שמניע הורים וילדים לחדש את מה שנקטע. "יומן" הערוץ הראשון, יום שישי 17 ינואר 2014.





פתיחת תיק אימוץ

כידוע לכל ילד / בוגר מאומץ יש במשרד הרווחה / בשרות למען הילד תיק יחודי ואישי בו שמורים כל המסמכים הנוגעים בו מאז היוולדו ואימוצו החוקי. ילדים / בוגרים שהם מאומצים כחוק והם מעל מגיל 18, זכאים על פי חוק האימוץ לחוק ולדעת את עבר ועליהם לפנות בבקשה בכתב לעיין "בפנקס האימוצים" שבו שמורים מסמכיו האישיים הנוגעים להולדתו ולאימוצו . לפיכך יש לפנות ליחידת האימוץ בבקשה ל"פתיחת תיק האימוץ", לסיוע באיתור ההורים הביולוגים ולבירור כל נסיבות אימוצם.


אימא מונה עם רוני כמה חודשים לאחר האימוץ / ירושלים 1961



ירושה מכוח אימוץ

חוק הירושה הישראלי, המתייחס לירושה מכוח אימוץ, הוא אחד הליברליים והמתקדמים מסוגו בעולם המערבי. נוכחי על כך בעצמי עת 'אימץ' בית המשפט המקומי במחוז Jelenia Gora, בפולין (מקביל לבית המשפט השלום בישראל, בהרכב של שופט בכיר) ואף בית המשפט המחוזי (בהרכב של שלושה שופטים) את החוק הישראלי (סעיף 16-ג') וקבע שאני בנה והיורש היחידי של אלמה, אימי הביולוגית, לא לפני שניהלתי ועברתי הליך משפטי ארוך ומרתק. כיום, בעקבות ערעור נוסף מטעם התובעים הגיע התיק לדיון בבית המשפט העליון בורשה, נחכה ונראה מה יוליד יום...



Clear-Eyed, Direct and Dedicated Woman

By Linda Lehrhaupt

Dear Rony, I was recently teaching in Warsaw and met someone who also knew your mother Alma. We spent some time talking about her and the center where she lived. Just today he sent me the link to "I Googled My Mother."



"מאוחר מדי לבצע הפלה"

פאולה היקרה,

לכי להזדיין... אבל לפני שאת עושה זאת אני צריכה ממך טובה, אני מקווה שתוכלי לעזור לי. כאשר בדק אותי הרופא הגרמני בברלין ובישר לי שאני בהריון מתקדם, הוא הסביר לי "שמאוחר מדי לבצע הפלה" למרות שהוא מכיר מקרה שזה נעשה בחודש השביעי. מאז לא ביקרתי אצל רופא נשים ופה בקיבוץ כולם רוצים ילדים אז אין לי את מי לשאול בנושא הפלות ובטח שאני לא אקבל מהם תשובות נכונות.



מחט בערמה של שחת















הכל התחיל בעליה התלולה לנס הרים. היה קר ונאלצתי לרכב עם גופיה תרמית מתחת לבגדים. תוך כדי רכיבה כשאני מתנשם ומתנשף בכבדות מעוצמת העליה, נזכרתי בשי שהתעורר מוקדם בבוקר ממש לפני שיצאתי מהבית לעוד שבת של רכיבה. ניסיתי להיזכר בפניו המתוקים שעה שהרדמתי אותו שוב, בתלתליו הזהובים ובנשימתו העדינה. למי הוא דומה שאלתי את עצמי, ולמי אתה דומה הוספתי לשאלה הקודמת. מחשבות רבות עלו בראשי וזיכרונות מהעבר עלו אף הם.

רוני אפשטין, מה הסיפור שלך?

כל אחד מאיתנו מחזיק בשורה לא מבוטלת של סיפורים אישיים.ישנם אנשים שמגיעים ממקומות דומים וחולקים מכנה משותף סביב סיפוריהם.שורה ארוכה של אנשים עם סיפורים כאלו יתארחו מדי שבוע בתכניתה של תום זך וישתפו אותנו בסיפוריהם במרגשים,המפתיעים,המצחיקים או המיוחדים.מה הסיפור שלך? תכנית ראיונות וסיפורים אישיים . בכל יום חמישי בשעה: 19:00 בערב ברדיו. והפעם איש ההיטק והבלוגריסט רוני אפשטין המספר כיצד מצא את אימו הביולוגית ב- Google.



להאזנה ישירות לראיון העבירו את הסרגל לזמן 29:50

פנים אמתיות - ילדים מאומצים




True Colors - Adopted children פנים אמתיות / אמנון לוי.
תכנית התחקירים של אמנון לוי בערוץ 10 בנושא ילדים מאומצים - האם שמעתם פעם על חייהם של הילדים המאומצים בישראל? שישה ילדים שנמסרו לאימוץ לא יכולים לשתוק יותר ויוצאים נגד ההורים שנטשו ונגד השירות למען הילד.

הכתבה במלואה בקישור הבא:
http://youtu.be/rwlYosx5wl0

I Had To Decide To Give Up Little Yoray





















To: 
Ed Fingerhood
2742 North 45
Philadelphia, Pa
U.S.A

Dear Ed , I am so exuberant when you write with so much exuberance about how exuberant you feel at the moment with nature. I can feel your excitement. I think that this is the essence of existence, but I cannot put into words as I know that they just won't fit, how one does become detached from the everyday self and fly above it all. Without this, life must be death.

שאלות בנושא אימוץ

ראיון עם רוני אפשטין שמצא את אימו הביולוגית בגוגל בשנת 2001 במסגרת התכנית "בראש צעיר" ברשת א'. באילו קשיים נתקלים הורים מאמצים? באיזו מידה תהליך האימוץ משפיע על מהלך חייו של הילד? מהן הדעות הקדומות הרווחות בנושא האימוץ? כל זאת ועוד בשעה עם ילדים מאומצים, הורים ועובדת סוציאלית. כל אלה ועוד בתוכנית הראיונות של דורין רובין.

קישור לראיון עם רוני אפשטין בתכנית "בראש צעיר" 12 מרץ 2013

התכנית "בראש צעיר" נועדה לאפשר לבני נוער ולסטודנטים בני 14-25 ממקומות שונים בארץ להתנסות בעבודה עיתונאית רדיופונית. התכנית מספקת להם הזדמנות להעלות נושאים מנקודת מבטם הייחודית. בתוכניות נושאים מתחומי הפוליטיקה, נכלכלה, מארג היחסים בין קבוצות בחברה בארץ, חינוך, ספרות, פילוסופיה וכמובן מוסיקה. בני הנוער והסטודנטים עורכים, מפיקים ומגישים את התוכנית ומתמודדים בשאלות של אתיקה עיתונאית, תחקיר וראיון רדיופוני.

I Should Keep The Child





















To: 
(Uncle) Ed Fingerhood
2742 N. 45th st.
Philadelphia, Pa
U.S.A

Spt 21
Ed... Ed... And I bet you've never watched the sun rise while in labors or seen the first rain clouds & felt the first rain drops in four months, while in labor as I do now!!! The wind comes up, the sky is darkening, my child comes soon, & my soul is elated! The children are doing a rain dance outside, they too are happy just a little rain (geshem) with just little drops on the sand but everyone is smiling & looking with joy. The fear of child birth is just another thing man has made rotten. It is a wonderful thing. If I were superstitious I would take the first rain for a sign that I should keep the child. I'm not superstitious, but I am happy.

Summer 61, On The Last Leg Of The Journey





















To: 
Ed Fingerhood
Camp wittatinny
Dingman's Ferry
Pennsylvania
U.S.A

Dear Ed... (from one camp to another), You once wrote me in a letter while in Berlin (how dramatic that sounds), something about what life isn't without one's creating, and I kinda knew that you were right, but didn't want to look at it. Now I know YOU ARE RIGHT. I try to think of something to mold my life and everything not connected with dance seems dull, barren and just something to fill a life without purpose.

אמא שמחפשת את הבן שלה




לכבוד: השירות למען הילד - עבור עירית (רות ילוז)
פקס: 5611970

Frost Heave, Solo Dance By Your Mom



Dear Rony,

I'm a photographer, researcher and lighting designer living and working in Maine.  Years ago I collaborated with Alma on projects.  One I remember was "Frost Heave",  solo dance by your mom.  No props just Alma's body going through contortions from getting heaved around in her car by the unbelievably rough roads here in Maine (frost heaves) as winter transitions into spring.

The Swartz Family & Alma


All about Alma and the others Swartz family members in the photo below by Nadia Zonis & Ellen Feldman.
First, Alma tidbits- then I'll add or modify for each person mentioned that's in the photo. I am (Ellen Feldman) the youngest of the "Swartz" first cousins, and Alma was one of the oldest- so I really didn't know her very well as a kid. But I sensed that the "older cousins" did know each other somewhat better, at least when they were growing up. Unfortunately, as everyone grew up, they grew apart and many didn't see each other for years. The glue in the family over the recent 30 or so years was Aunt Roz- single, and loved all her nieces and nephews, she made it a point to have some kind of relationship with everyone and attend major life cycle events . When Aunt Roz died 9 years ago, I distinctly remember that as we were gathering at the cemetery, my cousin Richard (son of Eta and Jack) - who rode a motor cycle and had a pony tail- walked up to Alma and said "I don't recognize you without your guitar". So, I guess your mom played the guitar!!

מחכה להחלטה

אלמה יורה / סיפור קצר מתוך 'יומן ברלין' 1961 עמ' 7

The three sitting in the room half heartedly engaged in incidental conversation, wanted to engage on much different topics, but not knowing how to open the subject, but at the same time, knowing that each had the same desire.


Maybe We Were Sisters in a Former Life


Dear Rony,

I have known your mother Alma Swartz/Yoray since May 1961 when she came to Kibbutz Zikim as a volunteer. We have remained good friends during these years up until her death in the early hours of Monday 18th October 2010. Alma said to me, about one year ago, “Maybe we were sisters in a former life?” She was more than a sister to me & I hope that I was to her.

אתה בן זונה גדול

קורט שלום,

איך אומרים בגרמנית בן זונה? Hurensohn...! - אני עדיין זוכרת לקלל בגרמנית ואתה בן זונה גדול. אני שוכבת במיטה ומסתכלת על השממית אורבת ליתושים הנמשכים למנורה התלויה מעלי... ככה אתה ארבת לי?

האם זהו קורט...? אבי הביולוגי אותו ציירה אלמה ממוחה הגואה והגועש

I Wish I Had Known Her Whole Story

Hi Rony,

I feel compelled to write to you as I knew Alma.  We used to take classes together at Madame Ana Roje's studio in Boston many years ago.  She always had a special place in my heart and I am saddened that she has left us.


כאב ראשון בסתיו / יומן לידה של אם ביולוגית


מאת: אלמה שוורץ (יורה)
תרגום: אורנה לוין-מגד ורוני אפשטין

תשעה חודשים ארוכים מאז אותו לילה בברלין שבהם השתנו עבורי סדרי עולם. העובר השובב שבתוכי לא מפסיק להזכיר לי את מצבי המיוחד, "הי ילד, תפסיק למשוך את חבל הטבור! מה אתה חושב, שזוהי עגלת תה?".

חייבת להיות שגיאה מתמטית בחישובים שלי ובספירה של משך ההריון. אני מצליחה לשער מתי זה קרה, כנראה בערב חג המולד ולכן נותרו לי שבועיים נוספים ואולי עוד כמה ימים בשביל המזל הטוב, כול האפשרויות פתוחות... אני חשה תשוקה עזה לישון על בטני, לקשור את נעלי מבלי להסתובב לצדדים, או אפילו לראות את כפות רגליי היחפות והתשוקה הזאת גורמת לי לאבדת במעט את סבלנותי.



What an Extraordinary Woman

By David Kales

I knew your mother Alma Schwartz from a long time ago. Her parents Lena and Eddy were good friends of my parents. The Schwartz’s and my parents were among the founders and members of the first and only snynagogues in Belmont. Before their arrival from Boston, Chelsea, and other older communities around Boston, Belmont was a pure Yankee town—virtually all white Anglo-Saxon Protestants—with a smathering of Irish Catholics and Italians.



First Time I Met Alma in Warsow


Hi Rony...  First time I met Alma in Warsow, she was doing some dance performing, it was 1983/4. Then she visit Przesieka maybe 1984 or 85 for few days. We lived in Stary Mlyn (Old Mill) And upper house belonged to Sangha from 1983. Alma was interested of Zen but I`m not sure if she first visit Poland because of zen or dancing concert. To Przesieka she come for some zen activity. Stary Mlyn and upper house where kind of buddist centers at that time.

אודות אלמה

תעודת זהות
אלמה נולדה בתאריך: 23.4.1941 [+]', ביום רביעי, כו' ניסן, התש"א - מי שנולד ביום רביעי יהיה אדם חכם ונהיר, משום שנתלו בו המאורות השמש והירח נבראו ביום הרביעי.
שמה הוא אלמה ג'ייל שוורץ  |  Alma Gale Swartz
האב: אדוארד (אדי) שוורץ  |  Edwards Swartz
האם: לנה שוורץ (רוטמן)  |  (Lena Swartz (Rothma
אחות בכורה: אלה שוורץ (מהלר)  |  Ella Swartz
עיר הולדתה: בוסטון
מדינה בה היא נולדה: מסצ'וסטס, ארה"ב

תעודת לידה 23.4.1941




















Tears Have Poured Out Of My Eyes

1). Dear Rony,

I knew your mother from our high school days;  I went to Newton High and I think she went to Belmont High.  We remained friends until about age 19 so when I went away to college in Vemonet and we lost touch.  We shared so many hopes and dreams; hers were always about being a dancer.  She was always going to dance classes and spent many hours at practice. We both wanted to know the world and experience all that we could.  We went to coffee shops in Boston and loved Joan Baez and Bob Dylan.




This is My Family ... And Your



Hi Rony,
Here is some information about the photo, Starting on the left side of the bottom row:

She Touched The Lives Of So Many People


Hi Rony,

How unbelievable was your mother. She touched the lives of so many people. Reading all the responses to your story, I am struck by how similar the responses are. She clearly gave all of us who knew her a feeling of being special in her life. Little did we know in those high school years the journey she would undertake in life.

Attached  photo of Alma and me at the junior-senior prom at Belmont High School, May 19, 1956. I must admit when seeing a similar picture of Peter Leofanti and Alma, my old envy came back again. Peter was the  hockey captain of the class two years behind me. Alma had a thing about hockey captains. My luck. I played basketball.
Do please keep me on your mailing list. I do want to hear more about your mother. She was, indeed, a remarkable woman.

David

My Sister

By Ella Mahler

[1]  My Sister -- When my baby sister came home from the hospital, I presented her with a bouquet of violets picked in the back yard. She was adorable. I hated her. She got the attention of my parents. The next picture I can drag to my memory is of her becoming cheerleader in the eleventh grade. That was a very big deal. They picked only two cheerleaders junior year, and the rest were picked senior year.  Next picture is her leaving for Berlin on the suggestion of her teacher Jan Veen to study modern dance.  She was only nineteen.


את אידיוט גדול

Dear Alma,

I Did not have to answer your last Latter because I did not have too muck
time and besides it was so full of garbage. It is snowing for a change
and a rather dismal morning, so I'll tell you a thing or two.

Guess who...?  Sept 1987 in living room with mother Lena

We live then we die

Dear Shye, Here is a little story for you, TaTa (DA Da Rony) can read it for you. In almost each one look for your name - or ?. I hope you like it, and thank you for your letters.
Love BaBa Alma


רוני אפשטין מקריא את הקטע הראשון בספר החדש

החלטתי שבמקביל לכתיבת ועריכת הבלוג אני אכתוב גם ספר מודפס I Google My Mother - Print Version, שיתאר בצורה הומוריסטית ומחויכת, מלאת תיאורים וחוויות את הדמויות המרכזיות בסיפור חיי החל משנת 1961 וכמובן את החיפוש הממושך והמורכב אחר אימי הביולוגית, אלמה עד שמצאתי אותה בשנת 2001. ארבעים שנים של הרפתקה אחת גדולה שהסתיימה כמו בסרט אמריקאי ב- Happy End... (האמנם?). כתיבת ספר אמיתי (בכריכה רכה) היא שונה לעין ערוך מכתיבת בלוג או אתר ומצריכה זמן רב יותר, מחשבה מסודרת ואפס טעויות אותם לא ניתן לתקן כמו בבלוג. בכדי לעורר תשומת ל לספר שאני כותב, בכדי ליצור סקרנות וציפיה אני אקריא קטעים נרחבים מהספר החדש שאני שוקד על כתיבתו כעת, בבלוג האינטרנט שלי מתוך תקווה שאכן אוכל לעורר אצלכם עניין לבאות.

skinny dipping


To Rony, You are sure to recognize Alma, but just in case...third from left, front row.
I am second from left, second row (chubby Irish girl)  Elsa was in the other sixth grade, so no picture of her....


טיולי אופניים בשלזיה התחתונה, פולין

במידה ואתם מכורים לרכיבת אופניים ומחפשים מסלולים חדשים ומאתגרים - הפוסט הזה הוא עבורכם. קחו את האופניים (שטח או כביש) וטוסו לפראג. אם תטוסו באל על הובלת האופניים לא תעלה לכם סכום נוסף (נא לבדוק מראש). במרחק 150 ק"מ מפראג נמצאת שלזיה התחתונה שבפולין. הדרך הקצרה והזולה להגיע היא דרך צ’כיה: נסיעה של שעתיים לערך והגעתם. אפשר גם בטיסה סדירה לקרקוב או לורוצלאב שבפולין, הרחוקים מעט יותר.


George Bidwell – אחוזת 'מנור הכבשים'

סיפורו של הבית המיוחד שנמצא ברחוב Bukowy Gaj 3 (חורשת האשוח) בכפר הנופש Przesieka שהיה שייך בשנות ה-60 לסופר בריטי הידוע  George Bidwel (ג'ורג' בידוול) אשר התמחה בכתיבת ביוגרפיות ורומנים היסטוריים וחיי חלק גדול מחייו בפולין.


Alma Yoray - Teachning Massage in Poland

.Historic and fascinating article about Massage seminar in Alma 'Zendo Home' in Przesieka 1991

יוסף כהן צדק / מכתבים שכתבתי לנכדי

פוסט זה מוקדש לסבא יוסף כהן צדק ולמכתבים הרבים שכתב ושלח לנכדיו רוני, גילי וזהר אפשטין בשנים 1961-1990 ותמיד הסתיימו במילים "באהבה רבה - הסב יוסף כהן צדק מירושלים הבנויה. סבי, יוסף כהן צדק המורה והמחנך הידוע של הגימנסיה העברית, הוא ללא ספק אחד האנשים המרשימים ביותר שניתן היה לפגוש. הקשר ביננו היה מיוחד ואמיץ. אהבנו אחד את השני  ובילינו זמן איכות משותף רב ביותר. מדירתו הצנועה ברחביה יצאנו למסעות ברחבי ירושלים של אז וחזרנו עם סיפורים נפלאים אותם סיפרנו במשותף לסבתה מרים.


לנכדי הטוב והאהוב, הלא הוא רוני, השלום והברכה! תודה לך, ילד טוב וחכם, בעד המכתב היפה אשר שלחת לי ...
הסב יוסף כהן צדק

יוסף כהן-צדק

אני אוסף, עורך ומוסיף בשקידה לבלוג שלי:  www.igooglemymother.com , כל מידע מעניין שמתפרסם באתר ויקיפדיה תחת הערך יוסף כהן-צדק וכן באתרים אחרים ברשת אודות סבי היקר והנערץ. במקביל אני מעדכן מעת לעת את הפוסט שאני כתבתי לזכרו ואודותיו שקראתי לו "מכתבים שכתבתי לנכדיי".

נשיא המדינה אפרים קציר מעניק ליוסף כהן-צדק את תואר יקיר ירושלים בטקס בבניני האומה, ירושלים 1977


איש חזק המסוגל לעשות הכל

עסקתי בכתיבה כאשר הטלפון צלצל. על הצג הופיעה שמה של 'גילה שלוקר' ומייד הבנתי שמשהו קרה למשה. "אבא מאושפז בבית החולים" בישרה לי גילה ולמחר הודיע לי שהוא נפטר. רצה הגורל ואת ההודעה על פטירתו קיבלתי בעת שהיה שלנו בפולין ארץ הולדתו. ביום ההלוויה עטפתי את עצמי בטלית ואמרתי לזכרו קדיש והדלקתי נר זיכרון.


I know I look like a contorshamish

I have been searching for things to send you and that explains why I haven't been in touch until now...now that Charlotte has invoked my name. I have found a note from Alma in the back cover of my year book...the reason was that she wasn't in our senior class because her parents made her go to Manter Hall, a prep school in Cambridge. Therefore there is no picture of her in the yearbook.




אמא... תכירי את אמא

הגורל, או שמא החיים יוצרים מפגשים מרתקים, במיוחד כאשר מדובר באנשים לא שגרתיים. שתי נשים זרות זו לזו נפגשות בזכות החלטה גורלית המקשרת ביניהן. האחת נערה - אישה מארה"ב המחליטה לאחר מחשבה ארוכה לותר על התינוק שילדה מפחד מהעתיד הלא נודע ומאחר ולא רצתה להיות אמא חד הורית בחברה מנוכרת. השניה אישה אמיצה שנולדה וגדלה בירושלים, נחושה להיות אמא בכל מחיר ולא מוותרת על התקווה. בתווך תינוק הזקוק לחום ואהבה, המופרד מאימו הביולוגית שהספיקה להניק אותו לאחר לידתו, גדל במשך מספר שבועות ללא אם בבית תינוקות של ויצ"ו ומזלו שפר עליו כאשר נמסר לאישה שרצתה אותו יותר מכל. שתי נשים זרות ושונות זו מזו, אשר חוו מדי יום תחושות ורגשות עזים של אבדן מאחד ואושר גדול מחד, מודעות לקיומה האחת של האחרת ועם מכנה משותף והוא אני. הגורל או שמא החיים יצרו עבורי הזדמנות למפגש מיוחד. החלטתי להציג את אמא שלי (1) בפני אמא שלי (2). מוזר? לא הגיוני? לא מעשי?  אבל אצלי זה ברור ואפשרי . היה לי הזכות וההזדמנות להפגיש בין אלמה למונה. שתי האמהות שלי, האחת ביולוגית והשנייה האמיתית, זאת שילדה אותי ומתיסרת וזאת שגידלה אותי ואוהבת.

אמא (1)... תכירי את אמא (2)...

You know how it is with a dog

Dear RonSon...

I just spoke with Hagget Kaufman / if you pronounce it like in Yiddish not German... like ooy vey. coil.. you will know who she is. Webtrack. Art. She wored with you for these companies. She is the daughter of Yona's David, born on Zikim... so Ora the nurse allready knows. I just wrote Ora that we will delightfully come to Zikim.

It is an inner storm to keep a course through the joy of you and your!s appearing in my life and now the death of Homer. As the myth of children being raised by wolves... "those" closeth to me have been dogs. Soit is a big death. And as you know special this Homer.


מרי ויגמן, וקטע השני בספר החדש של רוני אפשטין

הקטע השני בספר החדש של רוני אפשטין מתאר את הפגישה בין אלמה לקורט דקות ספורות לפני תחילתה של שנת 1961 שהתרחשה בדירתה הקטנה בברלין. אלמה זכתה בקורט ללילה אחד לאחר "שניצחה בהגרלה". כל זאת התרחש בסטודיו למחול של הרקדנית הגרמניה המפורסמת מרי ויגמן - Mary Wigman  [+]  [++]  [+++], אחת מחלוצות המחול המודרני בעולם. הסטודיו הקטן והמפורסם שכן בברלין המערבית בכתובת:  35 Rheinbabben Allee  [+] שבה אלמה למדה מחול מודרני והיה קרוב לדירתה הקטנה.




מצא את אמו הביולוגית דרך גוגל

איש ההייטק רוני אפשטיין כבר שכר חוקר פרטי והאקר, אבל לא ציפה שדווקא דרך חיפוש בגוגל הוא יצליח לאתר את אמו הביולוגית בפולין. בראיון לערוץ 10 'בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא' הוא מספר על החיים כבן מאומץ, על המסע האישי בעקבות האם ועל הפגישה המרגשת.

השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי היא מאיפה קיבלתי את האוזניים האלה

He made me chase after a camel

Rony, You...

This photo was taken probably a week after you were born.
Eddie, my father, your grandfather took it... and I can imagine it was not happy occassion, because he always made us upset when he wanted to take a picture. there is another photo somewhere before you were born when near the Dead Sea he made me chase after a camel to take a picture with it. He did not believe in taking pictures without people, and him of someone else close, in it.


תיבת נח

שכבתי במיטה והסתכלתי למעלה. ראיתי ממש מעלי שממית קטנה הולכת על התקרה. נזכרתי שבילדותי נהגתי לתפוס שממיות ולחלץ מהם את הזנב ואז במשך שניות ארוכות הזנב שנותר ללא גוף היה ממשיך להתפתל ולהתפתל מול עיני המשתהות. קמתי ועליתי על המיטה וניסיתי לתפוס את השממית. אני נמוכה מידי ולא מצליחה להזדקף בגלל הכאב בשיפולי הבטן. אני בת עשרים. אתמול ילדתי את יורה והבוקר הנקתי אותו בפעם הראשונה. הוא תינוק נהדר וחבל לי שאני מוותרת עליו. חשבתי כל הלילה מה לעשות איתו ומה יגידו בבית שאחזור עם תינוק. לא זה לא יקרה אני לא אדפוק לי את החיים ואת הקריירה בגלל תינוק אפילו שהוא כזה מקסים. תהיה לו אמא אמיתית וגם אבא, מה יצא לו איתי.

האיש מהבנק המליץ לי להתחיל ולחסוך ושם מטבע של לירה בתיבה

הרומן שלי עם ג'יימס יאנג

בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, לפני 40 שנה, בן זוגה של אלמה היה הצלם האמריקאי הידוע והמפורס ג'יימס יאנג מניו יורק. כזוג אומנים ידועים הרבו אלמה וג'יימס לעבוד ביחד. אלמה רקדה וג'יימס צילם אותה בסדרה של צילומים שהתפרסמו מאוד. חלק קטן מאוד מסך כל הצילומים שג'יימס צילם את אלמה ואת עבודתה האומנותית הועלו לרשת ובקרוב אתחיל לכתוב פרקים מיוחדים בסיפורשלי המוקדשים לרומן ולקשר הזוגי של אלמה וג'יימס.

אלמה רקדה וג'יימס צילם אותה בסדרה של צילומים שהתפרסמו מאוד

הדרכים הידועות בהם באתי

עלי השלכת נשרו בריקוד איטי וכיסו את שמשת החלון. אסנת אמרה שזה המראה היפה ביותר שהטבע יכול ליצור עבורנו... נסענו ביחד לבקר את אלמה בפעם הראשונה. נסענו בדרכים ידועות הצרובות בזכרוני ומדי פעם הסתכלנו במפה. כביש 64 מוביל אותנו מפראג ועד לגבול. יום אביבי שהסתנן לכבודנו בין ימי הסתו הקרים של אירופה. אנחנו בדרכנו לאלמה ונוסעים בניגוד לאופי המקומי... לאט. אני שותה קפה קר של illy, המצאה חדשה שעוד לא הגיע לארץ, אסנת מלטפת את ידי ומתענגת על הנוף.


עצים... עצים... המצלמה קולטת את כל הצבעים

ביסקוויט בכוס התה

איך זה שיש לכם ילד בלונדיני? שאלה גברת אחת את הורי שהורגלו לשאלות הללו ולא מיהרו לענות. אבא טבל ביסקוויט בתה ואמא המשיכה לסרוג. ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לה שאני תוצאה של ניסוי כימי. הגברת הסתכלה עלי בתימהון, החלה לצחוק ולא הפסיקה עד שכמעט נחנקה . אבא נבהל, לא נזהר והפיל את הביסקוויט לתוך התה.

'אני כימאי' ענה אבא בפנים חתומות ורציניות, מתאפק שלא לצחוק

זכרונות ילדות ב-Facebook

קבוצה חדשה בפייסבוק אשר מטרתה לקשר ולאגד חזרה את ילדי אותה שכונה חמה וקסומה בשם "וילות רסקו", "שיכון ארבעים" או "נווה עופר" באר שבע. בעיקר את אשר גדלו והתבגרו בה בשנות ה-70 וה-80. את הקבוצה הקימה עטרה צחור (כיום גם דיין) והסיבה: "כי קול פנימי אומר לי לעשות זאת ושאין מישהו אחר שיעשה זאת?" והמטרה: תוגדר בהמשך, אולי איזה משחקלילה גדול ליד המכולת בעוד שנה מהיום. אז כל מי שהיה שיצטרף ויצרף את מי שאיתו בקשר, היה מאוד מעניין...

זכרונות הילדות ב-Facebook

לאחר 40 שנה מצא את אימו בגוגל

'שלום לאח הגדול' היא תוכנית טלוויזיה פופולרית בערוץ 2. התוכנית עוסקת בנושאי תרבות ואקטואליה בהנחיתו של גואל פינטו ובהשתתפות פנל של אורחים ביניהם קרן שפירא, רן שריג, מנחם בן וכמובן זוכה 'האח הגדול' אלירן שדה. בחודש מרץ 2011 הוזמנתי להשתתף כאורח בתוכנית בה שיתפתי את הפנל ואת הצופים בחוויות המיוחדות מהסיפור שלי כיצד מצאתי את אלמה, אימי הביולוגית בגוגל.

גואל פינטו התעניין מדוע אלמה לא התחתנה מעולם...

הבניית הזהות האישית של המאומץ

ממרחב סגור למרחב פתוח, מקטיעה לאיחוי / אורנה לוין מגד. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור בפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה, הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, בית הספר לעבודה סוציאלית, פברואר 2011. עבודה זו מתארת ומנתחת את אבני הבניין שמהם מובנית זהותו האישית של המאומץ. תיאור וניתוח זה נעשים באמצעות סיפורי החיים של המאומצים, כפי שסופרו על ידיהם. נקודת המוצא של העבודה היא שלא קיימת אמת אחת אובייקטיבית שמחוץ לאדם ושאותה יש לגלות, אלא עבור כל אדם קיימת המציאות הסובייקטיבית שלו (Lincoln & Guba, 2000). העבודה מסתמכת על המסורת הנרטיבית, המתייחסת לסיפורי חיים כמשקפים את הזהות האישית של הנחקר (Whitty, 2002).

החיפוש אחר זהותם של מאומצים - רוני אפשטין וויקי אברה מכינים ב'סדנא' את תיק המסע לפני הנסיעה לפולין לפגוש בפעם הראשונה את אלמה - יולי 2001.

כרונולוגיה נוסטלגית - ראיון עם אבא ותוספות

הרגשתי שאבי, ד"ר יוסי אפשטין (להלן יוסי) מאבד את זכרונו. ידעתי שבאמתחתו סיפורים מעניינים על ילדותו, משפחתו ואפילו עלי, בנו הבכור. בעיקר ביקשתי לשמוע ממנו את הסיפור על האימוץ שלי, מה הוביל אותם לקבל את ההחלטה ואת השתלשלות העיניינים עד שאימצו אותי בגיל חודשיים. יוסי התיישב על הכורסה הגדולה והתחלתי לדובב אותו. כעבור כמה דקות הוא ביקש כוס תה (אנגלי) וביסקוויט. אחר כך הוא לא הפסיק לדבר ולספר עד ששנינו התחלנו לעצום עיניים ולהרדם.

"באחד מימי החורף של שנת 1961 קיבלנו טלפון ששינה את חיינו מקצה לקצה..."

חבילת בגדים עטופה בנייר חום

עד גיל מאוחר לא קנו לי בגדים, לא קנו לי נעלים, לא סנדלים, לא מעילים ואפילו לא תחתונים. זה לא שהיינו נודיסטים או עניים, פשוט לא היה צורך בכך. בכל פעם שבאנו לבקר את סבתה היא הוציאה עבורי מהארון חבילת בגדים גדולה עטופה בנייר חום ומסרה אותה לאמא שמייד העבירה אותה לאבא שאמר לסבתה תודה. את החבילה אבא הניח באוטו ואני ניסיתי לדמיין כל הדרך חזרה מה יש בתוכה. לעיתים הנחתי את הראש על החבילה ונרדמתי ולעיתים עשיתי חור קטן בעטיפה ומיששתי עם האצבע את הבגדים החדשים שבתוכה.

פעם בשנה אמא הוציאה את כל חבילות הבגדים מהארון והניחה אותם על הרצפה